<h1>כל בו הלכ' רבית סימן פ"ד</h1>
<h2>דף סא:</h2>
וכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה יוצא בב"ד ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשין.
<h2>דף סב:</h2>
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אעפ"י שאין לזה יש לזה.
<h2>דף סג.</h2>
ומעמידין מלוה על גבי פירות והוא שיש לו ואם יש לו מעט מלוה עליו אפילו כמה סאין. והר"מ כתב ואם אין לו כלל אז יתן לו חבירו במתנה מעט ואז יכול (להלוות) [למכור ממנו] כמה סאין שירצה אבל מ"מ ללוות בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור כמו סאה בסאתים.
<h2>דף סד.</h2>
ומותר לתת דמי יין לחבירו של חבית ויאמר אם יחמיץ היין תהא של מוכר ואם הוזלה או הוקרה תהא של לוקח מותר הואיל ומקבל עליו הלוקח זולא ואפילו לא קבל זולא כמו מתשרי ועד טבת שרי.
<h2>דף סד:</h2>
ומשכנתא בנכיית' שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסורא מותר דכתבי הכי במשלם שניא אלין תיפוק ארעא בלא כסף ודוקא בשדה וכרם אבל בחצר שנינו המלוה חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא אסור המלוה לדור בה אם לא בשכר וצריך המלוה להעלות לו שכר ודוקא דירת חצר שהיא פרהסיא אבל מידי אחרינא לא. ור"ת מתיר ללוות על בית ולדור בו בנכיית' כיון שממושכנת בידו והוי כמו מוכר שדהו לפדות לפחות משווים ויש להחמיר כדברי ר"ש.
<h2>דף סה.</h2>
שנינו מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן הרי זה לך בעשר סלעים ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר. מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז ואם לגורן הרי שלך בי"ב מנה אסור.
ואמר רב נחמן טרשא דידי שרי. פירוש למכור סחורה יותר מכדי דמיה ובלבד שלא יפרש לו מעכשיו הרי הוא לך בפחות ודוקא בדבר שאין דמיו ידועו' לכל. ואמר ר' חמא טרשא דידי ודאי שרי שהיה מוכר פירות במקום הזול כבמקום היוקר שהיו מוליכין שם את הפירות לפי שהחמרים היו שם לוקחין הסחורה בזול שהיה בכאן נמכרת ביוקר ואחריות הדרך על רב חמא ומפרש טעמא משום דכל היכא דאזלי שבקי להו מכסא וזה אפילו היה בידם מעות לא יוכלו למצא מי יעשה להם כזה. ופסק תלמוד' כי טרשא זו שרי. גם בטרשא דרב נחמן יש אומרים דהוי הלכה.
<h2>דף סה:</h2>
המוכר בית או שדה ונתן לו מקצת דמיו ואומר לו לכשיהיו לך מעות טול לך אסור. ופעמים ששניהם אסורין דאמר ליה לכי מייתית לי קני מעכשיו וזוזי להוו גבך הלואה. פעמים שמוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית קני. פעמים שמוכר אסור ולוקח מותר דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי להוו גבך הלואה. פעמים ששניהם מותרין כגון דאמר ליה קני כשיעור זוזך מעכשיו והשאר לכי מייתית קני. מכר לו בית או שדה ואמר לו מוכר ללוקח לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור ואם אמר לוקח למוכר לכשיהיו לך מעות אחזירם לך אפילו הכי אסור משום דהוי פטומי מילי. והר"ף ז"ל כתב ודוקא כשלא היה תנאי זה ביניהם בתחלת הענין אבל אם היה תנאי זה ביניהם בתחלת הענין אז לא הוי פטומי מילי.
<h2>דף סז:</h2>
ומשכנתא בנכיית' שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסורא מותר דכתבי הכי במשלם שניא אלין תיפוק ארעא בלא כסף ודוקא בשדה וכרם אבל בחצר שנינו המלוה חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא אסור המלוה לדור בה אם לא בשכר וצריך המלוה להעלות לו שכר ודוקא דירת חצר שהיא פרהסיא אבל מידי אחרינא לא. ור"ת מתיר ללוות על בית ולדור בו בנכיית' כיון שממושכנת בידו והוי כמו מוכר שדהו לפדות לפחות משווים ויש להחמיר כדברי ר"ש.
<h2>דף סט:</h2>
ומותר לישראל לומר לחבירו טול דינר ואמור לפלוני שילוה לי מעו' וכן מותר לומר לחבירו טול דינר והלוה לפלוני מעות שלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה. ודוקא בזה הענין שהלוה אינו מתחסר כלום והמלוה מתרבה או שהלוה מתחסר והמלוה אינו מתרבה אבל אם הלוה מתחסר והמלוה מתרבה אפילו על ידי אחר אסור.
<h2>דף ע:</h2>
אסור להלוות ברבית שנ' לא תהיה לו כנושה ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר ואפי' רבית דברים כגון הקדמת שלום אסור שבכל דבר אפי' אבק רבית אסור ואף על פי שהלוה והמלוה עוברין אין לוקין עליו לפי שנתן להשבון.
<h2>דף עא.</h2>
עוד מצאתי כתוב בשמו אסור ליקח ריבית מישראל מומר דלא נפיק מכלל דלא תשיך שאע"פי שחטא ישראל הוא וכן לגט וחליצה וקדושין ישראל הוא. ואם לוה מישראל מעות ע"י גוי או אפילו ישראל שלוה מעות מישראל חבירו על ידי גוי מותר ליקח ריבית מן הגוי שאין שליחות לגוי דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. ואם ישראל עצמו או המומר בא לפדות משכונו אל יזכור לו שום ריבית אלא יאמר לו קנהו מידי בכך וכך אם תרצה ע"כ.
<h2>דף עא:</h2>
תניא בתו' [פ"ה ה"ח] מעות של ישראל המופקדות ביד גוי מותר להלות ברבית מעות של גוי המופקדות ביד ישראל אסור. זה הכלל כל שבאחריות גוי מותר באחריות ישראל אסור. ולפי זה ישראל הצריך ללות מעות מן ישראל חברו על יד גוי לא ילוה אלא א"כ יקנה המשכון לגוי. (והר"ז) [והר"ף] כתב בפירוש מ"מ אפילו בסתם שרי דדעתו לכך וכן נהגו להתיר אפי' בסתם ע"כ והמלוה יש לו לסבור שהלוה עושה מעשיו בהיתר ואם הלוה יאמר אחר כן לא עשיתי אין להאמינו אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלוה עשה בהיתר אבל כשהפקיד או המושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנהו לו ואסור ליקח ממנו רבית. וכשאדם הולך לדור חוץ לעירו ואמר לישראל חבירו לפדות לו משכונותיו אסור לתת לו יתר על הקרן אם לא יאמר לו בפירוש בכך וכך אני קונה (המשכון) [המשכונות] ממך. ואם נתן לו הלוה הקרן לבד אסור למלוה ליקח רבית מכאן ולהבא אם לא בתורת מקח כמו שאמרנו. וחובות של אשראי צריך שיאמר לחברו אתה תפטור הגוי בכך מכל וכל ואני קונה ממך בכך וכך כל מה שאוכל להוצי' מן הגוי. והר"ם נ"ע כתב שצריך שיאמר במעמד שלשתן תן לזה חבירי מה שאתה חייב לי וכשתעשה זה תהיה פטור ממני ואין לי עסק בך. ומות' לישראל ליתן משכונות לישראל חבירו ללוות מן הגוי אבל אינו עושה לו ערב ללוות מן הגוי אלא אם יקבל עליו אחריות הגוי שלא יתבע מן הערב תחלה. ומותר לישראל ליקח משכונות של גוי ולומר לחבירו הלוה המעות על אלו המשכונות שהם של גוי ואם אמר לו אחרי כן של ישראל הם אינו נאמן. כתב הר"מ ראובן שהלוה לישראל על משכון והלך ראובן ולוה אותן ברבית ראובן עצמו חייב לפרוע הריבית אפילו אם התנה עם שמעון כשאצטרך מעות אלוה אותם בריבית עליך לפרוע אין מועיל התנאי כי הריבית מישראל קא שקיל כי אין שליחות לגוי אבל אם אמר מתחילה לגוי קודם שעלה שום ריבית ממשכון שאינו שלו אלא של פלוני מותר. ובשם הר"ש ז"ל מצאתי כתוב אם ישראל נותן משכונו לגוי למשכנו לישראל אחר אם מותר לאותו ישראל לגבות הריבית מן הגוי אעפ"י שיצא מכיסו של ישראל מותר והאי המונע ידו הרי זה חסיד שוטה ובלבד שלא יתכוין מתחילה לכך אבל אם (היה יודע) [הכיר] במשכונו של גוי וישראל בתחילה קנסי' ליה. וכשישראל נותן משכון שיש לו מגוי ואמר לו הלוה לי מה שיש לי על משכון זה ואקבל הריבית ואתנהו לך אם מותר לישראל לקבל הריבית מיד הגוי וליתנו לחבירו ואמר רבי מותר שלא אסרה תורה אלא הריבית הבא ממלוה ללוה ושניהם ישראל אבל ממשכון גוי מותר. ורבי דוד הלוי הורה לו הלכה למעשה עכ"ל הר"ש ז"ל.
כתב הר"מ ראובן שתבע לשמעון פעם אחת הבאתי לך משכון של גוי ולאחר זמן פדיתי המשכון ממך ונתתי לך רבית ואחר כן לא נתן לי הגוי רבית כלל ועתה אני תובע ממך שתחזיר לי הרבית וראובן השיב באותה שעה שפדית ממני המשכון אמרתי לך אם נותנין לך הגוי' רבית אז תתן לי ואם לאו לא תתן לי ואתה אמרת כן נותני' לי הגוים רבית דין הוא שאפילו אם נותנין הגוים רבית לשמעון אסור ליתן לראובן ואסור לראובן לקבל אם לא בשעה שהלוה שמעון המעות מראובן על המשכון שהיה מסתלק מן המשכון לגמרי ודומה כאלו מכרו לו ואין לו עסק לשמעון על זה המשכון כלל אז יש לו ליתן לראובן מה שנתן הגוי.
<h2>דף עב:</h2>
ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול אף על פי שהוא ביוקר בשעה שנתן דמים ואם לא פסק נוטל כשער היוקר. אמר רבי יוחנן אין פוסקין על שער שבשוק. יש פוסקין שהלכה כן אבל שמא הלכה כרבא דאמר מה לי הן מה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק.
<h2>דף עג.</h2>
ואסור לקנות פירות פרדס קודם שיתבשלו י"א בקונה סתמא וי"א בקונה בכך וכך ומודה רב נחמן בתורי י"א בקונה עגלים קודם שיולדו לפי שיש בהם הפסד גדול. וי"א כשבוצרין הכרמים על ידי שוורים.
<h2>דף עה.</h2>
אין לווין סאה בסאה אלא אם כן יש לו וכן מכל דבר חוץ מן המטבע דלא שייך בהו יוקרא וזולא.
אסור לאדם להלות לבניו ולבני ביתו ברבית אף על פי שאינו מקפיד ומתנה בעלמא הוא דיהיב להו הרי זה אסור פן ירגילו בדבר זה. אבל תלמידי חכמים שהלוו זה לזה ונותן לו יותר על מה שהלוה מותר. ואומר ר"י ז"ל כי אינו מותר רק בדבר מועט שידוע שבלא זה היה נותן לו אבל בדבר מרובה לא.
ואסור להרבות בשכר אדם. כיצד לא יאמר אדם לחבירו עשה עמי מלאכה בזה היום שהיא שוה דינר ואני אעשה עמך מלאכ' בשבוע אחרת שהיא שוה שנים לפיכך אומר לשם שלא יאמר נכש לי היום ואני אעדר לך למחר. ולא יאמר חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה שהרי טורח החרישה יותר בימות הגשמים.
<h2>דף עה:</h2>
וריבית מוקדמת וריבית מאוחרת אסור ודוקא כשפירש לו בפירוש בשביל שתלוני או בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי אבל בסתם מותר ודוקא מתנה מועטת אבל במתנה מרובה דמוכחא מלת' אפילו בסתם אסור.
ואסור לאדם להיות סופר למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך.
אסור להלוות ברבית שנ' לא תהיה לו כנושה ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר ואפי' רבית דברים כגון הקדמת שלום אסור שבכל דבר אפי' אבק רבית אסור ואף על פי שהלוה והמלוה עוברין אין לוקין עליו לפי שנתן להשבון.
